החלטה בתיק ע"א 32693-10-10

זוהי בקשה לעיון מחדש בפסיקתה שנחתמה ביום 17.06.12 בהתאם להחלטה שניתנה ביום 18.3.11 ושלפיה פטורים המערערים מכל תשלום למשיב (להלן :" הבקשה").

1.        רקע וטענות הצדדים :

(א)          המשיב הגיש נגד המערערים כתב תביעה בסדר דין מקוצר בו עתר לחייב את המערערים בתשלום דמי איזון הנובעים מפסק דין לפירוק שיתוף וחלוקת מקרקעין של נכס הידוע כגוש 7651 חלקה 43 והמצוי ברעננה ת.א (שלום-כפ"ס) ת.א 2929/07 (להלן: " התביעה"). ביום 12.08.10 ניתן פסק הדין בתביעה לפיו חויבו המערערים לשלם למשיב סכום של 171,698 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך של 20,000 ש"ח ( להלן: " פסק הדין בתביעה"). ביום 31.01.2011 עוכבו ההליכים בתיק הוצאה לפועל (שמספרו 01-31544-40-4) (להלן: " תיק ההוצל"פ") עד למתן הכרעה בערעור לאחר שסכום פסק הדין הופקד בקופת בית משפט זה.

(ב)        ביום 28.02.11 התקיים דיון בבקשת הערעור ובמסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה  מאחר שהמערערים אינם טוענים שאינם חייבים בתשלום כלל אלא טוענים שהתשלום היה צריך להתבצע לגורם אחר להבדיל מהמשיב, ועם זאת הם לא נקטו הליך של טען ביניים,  יועבר הסכום למשיב, בכפוף לכתב שיפוי ובכפוף להמצאת הצו המקורי שעל פיו מונה המשיב למנהל העיזבון, צו מינוי בתוקף וכן צו קיום צוואה מאושר כדין על ידי בית המשפט. עוד הוסכם כי אם לא יומצאו הצווים, יהיו רשאים המערערים לעתור להשבת הכסף.  הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין (להלן: " פסק הדין  בערעור").

(ג)         ביום 08.03.11 הגישו המערערים בקשה שלפיה המשיב לא עמד בהתחייבויותיו בהתאם לפסק הדין בערעור ולכן הם זכאים להשבת הפיקדון ולסגירת תיק ההוצל"פ. המשיב אכן לא מילא את התחייבויותיו כנדרש בפסק הדין בערעור - לא המציא כתב שיפוי ולא הציג הארכה של מינויו כמנהל עיזבון באופן המקנה לו זכות לקבל סכומי כסף, אלא המציא את כתב המינוי המקורי משנת בלבד 1999. בהתאם לכך ועל פי פסק הדין בערעור, ביום 18.3.11 ניתנה החלטה שלפיה המערערים זכאים להשבת הפיקדון וסגירת תיק ההוצל"פ. כמו כן הובהר כי אין בכך כדי לפטור את המערערים מתשלום אלא רק כדי לפטור אותם מתשלום למשיב עצמו ( להלן :" ההחלטה מיום 18.3.11").

(ד)        ביום 24.3.2011 נסגר תיק ההוצאה לפועל בהתבסס על ההחלטה מיום 18.3.11.

(ה)        ביום 29.3.2011 הגיש המשיב בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 18.3.11 (להלן :" הבקשה הראשונה לעיון מחדש"). ביום 06.04.11 ניתנה החלטה שלפיה " אין מקום למבוקש בבקשת מנהל העזבון. הבהרתי בהחלטתי מיום 18.3.2011 את המחדלים ואלה לא תוקנו גם בבקשה זו".

(ו)         ביום 17.06.11 ובהתאם להחלטה מיום 18.3.11 נחתמה פסיקתה בה ניתנה הוראה לסגירת תיק ההוצל"פ והובהר שאין בכך כדי לפטור את המשיבים מתשלום , אלא רק כדי לפטור אותם מתשלום למשיב (להלן :" הפסיקתה").

(ז)         ביום 14.11.12 הוגשה בקשה זו לעיון מחדש בהחלטה מיום 17.06.11. בבקשה טוען המשיב כי המערערים פעלו בחוסר תום לב בהגישם את הבקשה לחתימה על פסיקתה. לטענתו, בעקבות החלטת בית המשפט מיום 18.3.11 הוא פנה לבית המשפט לענייני משפחה והגיש בקשה (תיק ת.ע 108770/07) לקבלת אישור בית המשפט לפעול על פי " פסק הדין שניתן" (סעיף 6 לבקשה). ביום 26.7.11 ניתנה החלטה שלפיה רשאי המשיב לפעול לגביית כספים לטובת העיזבון בהתאם לפסק הדין בתביעה וביום 03.08.11 נחתמה פסיקתה מתאימה (להלן :" פסיקתה מיום 03.08.2011") (נספח 5 לבקשה).  המשיב טוען כי כאשר הגישו המערערים את הבקשה לחתימה על פסיקתה לא ציינו לפני בית משפט זה עובדות אלו ויתרה מכך הבקשה לפסיקתה כלל לא הועברה לתגובת המשיב והיא ניתנה ללא ידיעתו. התנהלות זו בחוסר תום לב מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט.

(ח)        לטענת המשיב הפגם תוקן, הוא מחזיק בצו ניהול עזבון בר תוקף, מתוקף הפסיקתה מיום 03.08.11,  ולכן יש לבטל את החתימה על הפסיקתה ולהורות על מימוש פסק הדין בתביעה (סעיף 17 לבקשה).

(ט)        המערערים טוענים בתגובה כי הבקשה היא למעשה בקשה לביטול פסק דין חלוט וסופי והמשיב לא הגיש כל בקשת רשות ערעור לערכאה שלישית.

(י)         לטענתם, הפסיקתה ניתנה כדין ומהווה את החלק האופרטיבי של ההחלטה שניתנה ביום 18.3.11. ההחלטה מיום 18.3.11 היתה בידיו של המשיב, ובקשתו הראשונה לעיון מחדש נדחתה זה מכבר. כמו כן, הפסיקתה נמצאה ברשותו של המשיב מיום 19.6.12 ובקשה זו לביטול מוגשת רק כחמישה חודשים לאחר מכן.

(יא)      עוד טוענים המערערים כי הבקשה חסרה כל בסיס עובדתי ומשפטי , אינה נתמכת בתצהיר ולוקה בהעלמת עובדות , מרמה סילוף חמור וחוסר תום לב.

(יב)       למרות שפסק הדין בערעור מהווה פסק דין חלוט וסופי המאיין את פסק הדין בתביעה ולמרות החלטותיו הפוזיטיביות, החלוטות והסופיות של בית משפט זה מיום 18.3.11 וכן מיום 04.06.11, פנה המשיב, לטענת המערערים,  לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למתן הוראות ליתן לו סמכות כמנהל עיזבון לגבות מהמערערים את הכספים וזאת על פי פסק הדין בתביעה, על אף שחיובם על פי פסק הדין בתביעה בוטל בפסק הדין בערעור ובהחלטה מיום 18.3.11. בקשה לביטול ושינוי ההחלטה מיום 18.3.11 נדחתה אף היא ביום 06.4.11. המשיב העלים מידע זה מבית המשפט לענייני משפחה, ניסח את בקשתו לבית המשפט לענייני משפחה בצורה מטעה ומניפולטיבית,  הציג מצג שווא  ולמעשה הפנייה היתה בניגוד ותוך הפרת החלטת בית משפט נכבד זה. הפסיקתה מיום 03.8.11 הושגה במרמה והיא חסרת כל תוקף מחייב ואינה אכיפה. בית משפט לענייני משפחה אינו מוסמך ליצור חיוב שבוטל ונדחה על ידי ערכאה גבוהה יותר. יתרה מכך מעולם לא התקיים כל דיון בבית משפט לענייני משפחה בין המשיב למערערים  ולמעשה למערערים אין כל מעמד בבית המשפט לענייני משפחה וגם מכך בולט היעדר חוקיות הפסיקתה מיום 03.08.11. פסיקתה היא תמצית פסק דין לאחר שבית משפט הכריע בסכסוך בין צדדים וזהו לא המקרה שהיה לפני בית המשפט לענייני משפחה.

(יג)       זאת ועוד. ביום 08.12.11, כתשעה חודשים לאחר שנסגר תיק ההוצאה לפועל פנה המשיב להוצאה לפועל וביקש להחיות את תיק ההוצאה לפועל הסגור בהתבסס על הפסיקתה מיום 03.08.11. בהחלטה מיום 27.12.11 דחתה רשמת הוצאה לפועל את הבקשה וקבעה :" תיק ההוצאה לפועל נסגר בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי בחודש מרץ 2011. החלטת בית המשפט לענייני משפחה ניתנה לאחר שתיק ההוצאה לפועל כבר נסגר בהוראת בית המשפט המחוזי. לפיכך יש להבהיר בטרם תידון הבקשה, האם הובאה לידיעת בית המשפט לענייני משפחה דבר החלטת בית המשפט המחוזי ועובדת התיק הסגור". (להלן: " ההחלטה מיום 27.12.11").

(יד)       לטענת המערערים המשיב הגיש עוד ארבע בקשות להחייאת תיק ההוצאה לפועל שנדחו כולן מאחר שלא ניתנה כל התייחסות מצדו להחלטת הרשמת מיום 27.12.11, עד שלבסוף ביום 30.5.12 הגישה ב"כ המשיב הודעת הבהרה שבה ציינה כי בבקשה שהוגשה בבית המשפט לענייני משפחה צוין כי בית המשפט המחוזי הורה לסגור את התיק ההוצל"פ אולם לא היה אזכור בדבר הודעה על סגירת התיק. המערערים טוענים כי ב"כ המשיב הגיש הודעה שקרית זו שהטעתה את רשם ההוצאה לפועל שהורה עוד באותו יום לפתוח מחדש את תיק ההוצל"פ.  המערערים טוענים כי כל ההליך המפורט לעיל התקיים ללא ידיעתם וכי מיד שגילו דבר קיומו הגישו הם בקשה בהולה לביטול החלטת הרשם שנותרה ללא תגובה עד כה.

(טו)      זאת ועוד. המערערים טוענים כי גם בבקשה זו מטעה המשיב את בית המשפט. לטענתם  מנוסח הבקשה ניתן ללמוד כאלו בית משפט זה אישר למשיב לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ולפעול לאישור לגביית החוב (סעיף 6 לבקשה), אולם נהפוך הוא, ההחלטה מיום 18.3.11 כמו גם ההחלטה מיום 06.04.11 דחו את בקשת המשיב כי תינתן לו ארכה לפעול להארכת צו לניהול עיזבון. מדובר כאמור בפסק דין סופי וחלוט ובקשת המשיב אינה כדין.

(טז)      ביום 11.12.12, לאחר שחלף המועד להגשת תשובה לתשובה וזו לא הוגשה, הגישו המערערים בקשה למתן החלטה.

(יז)       ביום 18.2.12 הגישה ב"כ המשיב בקשה למתן אורכה להגשת תשובה וביום 30.12.12 הוגשה התשובה. בתשובה טען המשיב שההחלטה מיום 18.3.11 אינה מהווה פסק דין חלוט אלא החלטה, שיש לפרשה כך שאינה מהווה הכרעה בערעור לגופו של עניין ויתרה מכך, בית המשפט קבע כי אין בהכרעתו כדי לפטור את המערערים מתשלום. פסק הדין בתביעה מעולם לא בוטל, הוא תקף והוא פסק הדין החלוט אותו יש לקיים. עוד טוען המשיב כי בית המשפט לא דחה את בקשת המשיב לפנות לבית המשפט לענייני משפחה אלא בקשתו לקבל שהות וארכה כדי לעשות כן (עמ' 3 לתשובת המשיב). המשיב טוען עוד כי צירף לעיון בית המשפט את ההחלטה מיום 18.03.11 ולא ברורה טענת המערערים בעניין.